רש"ש על חולין נ׳

1 תד"ה דאייתרא. השתא לדידן דלא אכלינן אפי' סותם אינו. משמע דלדידהו דאכלי סותם. וקשה דכיון דכוליה תותב הוא רק דבאמצעו הוא דמחובר קצת כפרש"י מדוע יהא עדיף משאר חלב טמא דאינו סותם מטעמא דהוא תותב. ואולי י"ל כיון דאדוק באמצעו גם צדדיו שוכבים סמוכים יפה אצל הקבה תמיד ולכן סותם. רק דלדידן דלא אכלינן ליה גזרו אטו שאר חלב טמא. ומצאתי סברא זו בפלתי סי' מ"ח. וא"כ נ"מ גדולה לדינא דאינה טרפה אלא מדרבנן ול"מ כן לא' מהפוסקים:

2 רש"י ד"ה בא ממקום קרוב. בתוך מהלך יום א' וראוי הי' לדעת בו ביום כו'. ק"ל הלא אם נקבר בסמוך לשקיעת החמה אינו ראוי לדעת בו ביום. ועי' ברא"ש שם סי' פ"ה בשם הראב"ד טעם אחר נכון מאד:

3 רש"י ד"ה מחולי' לבר חולי'. ממקום עובי' של זו למקום קלישתה ש"ז. משמע דמפרש דדוקא לבר חולי' אחרת אבל לבר חולי' מאותה חולי' עצמה מקיפין. ולא כן משמע מהפוסקים:

4 רש"י ד"ה בתורא. אפי' בשור הגדול כו'. משמע קצת דגם בדקה צריך שיעור זה אלא דהוא מהני אף לשור הגדול. והטור כתב ובדקה לפי שיעור זה כו' והקטן לפי קטנו וכ"כ אחריו השו"ע. אלא שהוא כתב דבטדא הוא ד' אצבעות ועי' לעיל מד בתד"ה כדי ובטור וב"י סי' כ':

5 רש"י ד"ה שאם תמתח. אי הוה מושכו כו'. עמש"כ בס"ד באהלות רפי"ג:

6 תד"ה מחט. ואגב דנקט מצ"א כשרה נקט נמי כו'. מש"כ מהר"ם דלשיטת רש"י ה"ה בבה"כ אם ניקב עור אחד כולו והשני מקצתו נמי טרפה. ולא כן כ' הש"ך בסי' מ"ח סקכ"ב בשם תה"ד ע"ש:

7 בא"ד דסד"א כו' לפי ששוכב על גבי המסס כו' קמ"ל הכא דטרפה. והביאם הש"ך שם בס"ק י"א. ונראה דאין זה סותר למה שפי' הרע"ב שניקבו לחוץ לאפוקי אם ניקבו במקום חבורן דכשר לפי שדופן ההמסס מגין כו' ע"ש וכ"מ מלשון הפוסקים. דהתם איירי במקום שאדוקין ומחוברין זל"ז הטיב והתוס' לא כתבו רק ששוכב ע"ג המסס כו':

8 בסה"ד אבל במה כו' בה"כ אפי' משני צדדין כשרה דהויא כמו כו'. לכאורה נראה דר"ל דוקא במקום ששוכב ע"ג המסס כמש"כ לעיל. ומתניתין דקתני טרפה היינו דוקא שניקב כלפי חוץ שלא כנגד ההמסס בסמוך לו ודלא כהמהרש"א. אבל קשה דא"כ אפי' נטעה דהאי בה"כ היינו המסס מ"מ נדע דכמו דבה"כ אינו מגין על ההמסס כמו כן ההמסס אינו מגין על בה"כ דמ"ש: